Shalom Hanoch Soferet Gdola
בקומה השישית בבניין שממול
חדר המלון בו אנחנו שוהים
ראיתי חדר מואר דרך דלת זכוכית
ואישה שיושבת כבר שעה ארוכה
נטועה במקומה מרוכזת כולה
לא עוזבת כותבת אפשר מדפיסה
עסוקה בשלה לא עוצרת לרגע
מספרת סיפור טווה עלילה
בפרטים שוודאי המרחק לא גילה
ונובעות השורות מילה למילה
כמו סופרת גדולה
ולפתע היא קמה מלאת כוונה
מרימה ת'שפורפרת מדברת עונה
עומד לי בגשם משתאה למולה
והיא למולי – סופרת גדולה
אז לוקחת דפים שהונחו לשמאלה
וחוזרת עוברת על מה שכתבה
וסופרת ושוב מניחה וחוברת
את כל הדפים ומסדרת אותם
ערוכים לימינה וכאן זה נגמר
בדיוק בחצות
האמת שהגיע הזמן למצות
כשאפנה את ראשי היא וודאי תעבור
ולפני שאחזור תכבה את האור
ואל תוך הבנאלי גם היא תעלם
לצחצח שיניים למרוח בקרם
לפגוש את פניה לפשוט שמלתה
ולאיטה תכנס לבדה למיטה
תשלב את רגליה תכסה את ראשה
תעצום את עיניה תתמכר לתחושה
ויותר לא יודע
סופרת אישה
עומד לי בגשם משתאה למולה
והיא למולי – סופרת גדולה